<h1>רבינו ירוחם נ"ב ח"ב</h1>
<h2>דף ו:</h2>
לשרטט ס"ת כתב ר"ת שאין צריכה שרטוט ודקדק מפרק הקומץ רבה והפטור מן הדבר נקרא הדיוט כדאמרינן בשבת [ירושלמי פ"א ה"ב] והא דאמרינן במגלה מלמד שצריכה שרטוט כאמתה של תורה פר"ת מזוזה ופרש"י אמתה של תורה ס"ת ועוד כתב ר"ת דהא דאמרי' במסכת סופרים [פ"א הי"ב נוסחאות כת"י] יריעה שאינה מסורגלת פירוש משורטטת פסולה וכן מסרגלין בקנה שכתבתי למעלה [מס' סופרים ריש פ"א] ר"ל שרטוט בשטה עליונה דאסור לכתוב ג' וד' תיבות בלא שרטוט כאשר אכתו' אבל בין שטה ושטה אין צרי' לשרטט ורש"י כת' צריכ' שרטוט וכן כת' הרמב"ם ז"ל ולזה הסכי' הרא"ש לפיכך צרי' לשרטט בס"ת אפי' בין שטה לשט'.
ג' תיבות מפסוק כותבין בלא שרטוט ד' אין כותבין בלא שרטוט זה פשוט בגיטין וכן נראה דעת ריא"ף דפסק כמתניתין אבל בה"ג פסק כרבי יצחק דאמר ב' כותבין ג' אין כותבין וכתב ר"ת דוקא במכוין לכתוב הפסוק לדרשא אבל הכותב אגרת שלומים לחבירו וכותב לשון המקרא לדבר צחות מותר לכתוב הרבה בלא שרטוט וכן כתב הריב"א בשם רבינו אליהו ויש מי שאוסר שנרא' מהירושלמי שאפילו לשלומים אסור אלא אם כן הפך הפסוק כדשלח ר' מונא לרבי אושעיא ראשיתך מצער היה מאד ישגא אחריתך וכתב הרא"ש כי באותן שאמרנו שאסור דוקא בשטה ראשונ' אבל מאחר שכתב שטה ראשונה מותר לכתוב אחר כך הרבה ששטה ראשונ' הוי שרטוט לאחרות והביא ראיה מאותה שכתב ר"ת לגבי תפלין שצריך לשרטט שטה ראשונה. והרמב"ן כתב כי הא דאמרינ' דאין כותבין בלא שרטוט דוקא כתב אשורי' שכותבין בה תורה נביאי' וכתובין אבל כתיבה שכותבי' בה כתבים ופירושים לא בעיא שרטוט וכתב עליו הרא"ש ולא ראיתי לרבותי נוהגין כן.
<h2>דף יט.</h2>
כתבה כשירה כלומר כתב הס"ת כלה כצורת שירה או שכתב פרשת השירה כמו שארי' ס"ת או שכתב שלא בדיו יגנזו כך פשוט במנחות וכתבו בתוספו' כי מי קוצים מבושלים או מי אפצים עם קומוס הנקר' גומ' נקר' דיו כי מי אפצי' לחוד בלא קומוס אינו נקר' דיו כדאמרי' בגמ' דגיטין [י"ט ע"א] שבא רבי חייא להוסיף על משנתינו ואמר דמי טריא ואפצא כשר אלמא דאפצא לאו היינו דיו המפורש במשנה.
<h2>דף כ.</h2>
היה לו לכתוב השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה מכוונתו והשמיט הדלת ואחר כך העביר הקולמוס על כל אות ואות לקדשו אינו מקודש כך פשוט בגיטין.
<h2>דף מה:</h2>
ספר תורה שכתבו מין ישרף כתבו גוי יגנז כי ס"ת שכתבו מין או מסור או גוי או עבד או אשה או קטן או כותי או ישראל משומד פסול דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה דכתיב וקשרתם וכתבתם כך פשוט בגיטין נמצא ס"ת ביד מין יגנז ביד גוי י"א קורין בו וי"א יגנז ואזלינן לחומרא שמא גוי כתבו כך פשוט בגיטין. (וגוי) [וגר] שחזר לסורו מחמת יראה כותב ספרים ולוקחין ממנו כמו שכתבתי למעלה בענין לוקחים ספרי' מן הגוים כאש' אכתוב כמו כן [ח"ד].
כשמתחיל לכתוב אומר ספר זה אני כותב לשם קדושת תורת משה ע"ה ואין צריך יותר וכבר כתבתי למעלה שנסתפקו אם די במחשבה או צריך דבור.
צריך לעבד העורות של ס"ת לשמן שיאמר בתחלת העבוד לשם ספר תורה אני מעבדן כך מוכח בגיטין אף על גב דלפרש"י נראה דאינו צריך עבוד לשמה לפי מה שהוא פי' על זאת ההלכה דהניזקין דס"ת שכתבתי לפלוני גוילין שלו לא עבדתים לשמן מ"מ לפר"ח ולפר"ת מוכח שם דבעינ' עבוד לשמן וכן עקר וכן כתב הרמב"ם וכתב ה"ר ברוך דאם הגוי מעבדן וישראל עומד על גביו ומסייעו ואומר לו עשה לשם ס"ת כדאמרינן בע"ז [כ"ב ע"א] אנא גמירנא טפי ממך ובענין זה התירו הגאונים עבוד גוי והרמב"ם כת' דאם מעבדן גוי פסולין אפילו שאמרו לו לעבד לשם ס"ת על דעת עצמו הוא עושה לפיכך כל דבר הצריך מעש' לשמו אם עשאו גוי פסול ע"כ והרא"ש תפס הראשון עקר וכן כתב בעל העטור וה"ר ברוך נסתפק אם צריך שיוציא בשפתיו שהוא מעבדו לשם ס"ת או שמא די במחשבה לבד ולמטה אכתוב מספר העתים עוד בזה, ואם [אין] להם קלף מעובד לשמה אם קורין בו בלא עבוד לשמה.
מספר העתים אמר רב נטרונאי קלף של ס"ת אם איפשר לישראל לעבדו לשמה מצוה מן המובחר ואם לאו ילך אצל גוי ויאמר קלף לספר תורה אני צריך וכשמעבדם גוי לשם ספר תור' יסייע עמו מעט ובה"ג הוי עבוד לשמה. וששאלתם מקום שאין בו מי שיודע לעשות גוילים ולא (רק) [דק] והוצרכו לעשות ספר תורה ומצא קלפים שבאו ממקום רחוק יש להם רשות באותם קלפים לכתוב ס"ת או לא תשובה הוו יודעים שעקר קלפים שאתם אומ' לא הכשירו רבנן דתרתי מתיבתא לכתוב בהם ספר תורה ולקרות בו בצבור ולא היה מתירו אלא רב משה גאון ממתא מחסיא לבד והוי קרי ליה (לרק) [לדק] קלף, ולא קלף ניהו (ספיח) [חיפה] שמיא דמליח ולא קמיח ולא עפיץ [ולענין מגילה תנן כתבה על הדיפתרא לא יצא ודיפתרא מליח וקמיח ולא עפיץ] וכל שכן (רק) [דק] דלא קמיח מיהו בשנים האלו כיון שאין מי שיודעין לעשות אותו גויל כתקנו וכי אתו לעפוצינהו טורחין הרבה ורוב הצבור כדאשכחן דרב משה סמכו עליו וקא קרו בה בצבור לבד מהמהדרין ומדקדקין במצות דלא קרו אלא בגויל כהוגן. ולענין עבוד לשמה רבנן דתרתי מתיבתא סביר' להו דכל שלא לשמה מעוב' לאו כהוגן הוא ופסול מלמיקרי ביה דהכי עבדי רבנן מעשה ומדרב משה הוו פליגי נמי בהא והוא א' מצוה מן המובחר למיעבד עבוד לשמה אבל מתורת ספר תורה שקורי' בו בצבור לא נפיק ואית לנא ולרבנן דקדוקא בהאי מילת' לדחויי לדרב משה ומיהו אתם שאין במקומכם מי שיעשה גוילים ולא (רק) [דק] אם יש במקומכם ס"ת כהוגן השמרו וקראו בו בצבור ואם לאו אל תשביתו קריאת ס"ת מפני זה שהרי הכתוב אומר עת לעשות ליי' הפרו תורתך ור"י וריש לקיש מעייני בספרא דאגדת' בשבתא וסמכי אהאי קרא אף אתם עשו ס"ת מן (הרק) [הדק] אף על פי שאינו מעובד לשמה שמר רב משה כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק וכל שכן על דרך שאמרו עת לעשות ליי' אבל אם יש לכם יכולת להחזיר את יריעת הדק לידי (מתנח) [מתוח] ולהעביר עליהן סיד לשמה הרי יצאתם ידי עבוד לשמה ואם אין יכולת לעשות כן כתבו בו אף על פי שאינו מעובד וקראו בו בציבור ע"כ.
<h2>דף נד:</h2>
ויש מעלה אחרת בכתיבת השמות כלומר ההזכרות אפילו שכתב כולו לשמה צריך להזכרות לבדם לחשב במחשבתו שהוא כותבם לשם קדושת השם וכן מוכח בגיטין.
סופ' שכתב ס"ת לחברו ונתנו ואחר כך אמר לו הזכרות שבו כתבתים שלא לשמן אינו נאמן מאחר שאינו בידו שאם היה בידו נאמן וכמו כן אפילו לא היה בידו ואמר לו הפעם הראשונה שמצאו כלומר כשנתן לו הספר אמר לו כך נאמן ואין הפרש בין שבעל הספר שותק בין שמכחישו כי הוא אינו יכול לדעת בזה אמתת הענין אבל אם לא אמר לו בפע' הראשונ' אינו נאמן לפסול הס"ת מאחר שאינו בידו מפסיד שכרו כי לזה הוא נאמן כי אינו שוה כלום מאחר שהזכרות אינן כתובות לשמן לפי דבריו אבל אם אמ' גוילים לא עבדתים לשמן אפילו אינו בידו ואפילו לא אמר לו בפעם הראשונה נאמן כי מאחר שמפסיד שכרו בודאי אומ' אמת ולא דמי לאותה דהזכרות דהתם הוא סבור שמא לא יפסיד כי אם שכר ההזכרות ולא מכל הספר אבל בכאן שיודע שיפסיד השכר כלו לא יאמר כך אם לא שיהא אמת, משמע מכאן כי הא דאמרינן לגבי עד אחד שאינו נאמן מיירי שאינו בידו ולא אמר לו בפעם הראשונה דוקא שאין מפסיד שכרו אבל אם היה בענין שמפסיד שכרו כגון זאת מגוילים ולא היה יכול לטעות שלא יפסיד כגון בהזכרות היה נאמן לאסור בדבר כמו כן ובודאי אינו מפסיד שכרו אלא בדבר שהוא עצמו עשה הפסול כגון בהזכרות או בגוילים אבל נפסל בלא כוונתו כגון יין שנסכו גוי או שום דבר שנפסל ולא היה הוא יכול למנוע אינו מפסיד שכרו כך פשוט ומוכח בגיטין.
כשכותב השם צריך שיחשב בלבו שכותבו לשם קדושה, אפילו שכתב כל הספר תורה לשמה כמו שכתבתי למעלה, השמות צריכין מחשבה בפני עצמן כמו שכתבתי.
היה לו לכתוב השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה מכוונתו והשמיט הדלת ואחר כך העביר הקולמוס על כל אות ואות לקדשו אינו מקודש כך פשוט בגיטין.
צריך לעבד העורות של ס"ת לשמן שיאמר בתחלת העבוד לשם ספר תורה אני מעבדן כך מוכח בגיטין אף על גב דלפרש"י נראה דאינו צריך עבוד לשמה לפי מה שהוא פי' על זאת ההלכה דהניזקין דס"ת שכתבתי לפלוני גוילין שלו לא עבדתים לשמן מ"מ לפר"ח ולפר"ת מוכח שם דבעינ' עבוד לשמן וכן עקר וכן כתב הרמב"ם וכתב ה"ר ברוך דאם הגוי מעבדן וישראל עומד על גביו ומסייעו ואומר לו עשה לשם ס"ת כדאמרינן בע"ז [כ"ב ע"א] אנא גמירנא טפי ממך ובענין זה התירו הגאונים עבוד גוי והרמב"ם כת' דאם מעבדן גוי פסולין אפילו שאמרו לו לעבד לשם ס"ת על דעת עצמו הוא עושה לפיכך כל דבר הצריך מעש' לשמו אם עשאו גוי פסול ע"כ והרא"ש תפס הראשון עקר וכן כתב בעל העטור וה"ר ברוך נסתפק אם צריך שיוציא בשפתיו שהוא מעבדו לשם ס"ת או שמא די במחשבה לבד ולמטה אכתוב מספר העתים עוד בזה, ואם [אין] להם קלף מעובד לשמה אם קורין בו בלא עבוד לשמה.
מספר העתים אמר רב נטרונאי קלף של ס"ת אם איפשר לישראל לעבדו לשמה מצוה מן המובחר ואם לאו ילך אצל גוי ויאמר קלף לספר תורה אני צריך וכשמעבדם גוי לשם ספר תור' יסייע עמו מעט ובה"ג הוי עבוד לשמה. וששאלתם מקום שאין בו מי שיודע לעשות גוילים ולא (רק) [דק] והוצרכו לעשות ספר תורה ומצא קלפים שבאו ממקום רחוק יש להם רשות באותם קלפים לכתוב ס"ת או לא תשובה הוו יודעים שעקר קלפים שאתם אומ' לא הכשירו רבנן דתרתי מתיבתא לכתוב בהם ספר תורה ולקרות בו בצבור ולא היה מתירו אלא רב משה גאון ממתא מחסיא לבד והוי קרי ליה (לרק) [לדק] קלף, ולא קלף ניהו (ספיח) [חיפה] שמיא דמליח ולא קמיח ולא עפיץ [ולענין מגילה תנן כתבה על הדיפתרא לא יצא ודיפתרא מליח וקמיח ולא עפיץ] וכל שכן (רק) [דק] דלא קמיח מיהו בשנים האלו כיון שאין מי שיודעין לעשות אותו גויל כתקנו וכי אתו לעפוצינהו טורחין הרבה ורוב הצבור כדאשכחן דרב משה סמכו עליו וקא קרו בה בצבור לבד מהמהדרין ומדקדקין במצות דלא קרו אלא בגויל כהוגן. ולענין עבוד לשמה רבנן דתרתי מתיבתא סביר' להו דכל שלא לשמה מעוב' לאו כהוגן הוא ופסול מלמיקרי ביה דהכי עבדי רבנן מעשה ומדרב משה הוו פליגי נמי בהא והוא א' מצוה מן המובחר למיעבד עבוד לשמה אבל מתורת ספר תורה שקורי' בו בצבור לא נפיק ואית לנא ולרבנן דקדוקא בהאי מילת' לדחויי לדרב משה ומיהו אתם שאין במקומכם מי שיעשה גוילים ולא (רק) [דק] אם יש במקומכם ס"ת כהוגן השמרו וקראו בו בצבור ואם לאו אל תשביתו קריאת ס"ת מפני זה שהרי הכתוב אומר עת לעשות ליי' הפרו תורתך ור"י וריש לקיש מעייני בספרא דאגדת' בשבתא וסמכי אהאי קרא אף אתם עשו ס"ת מן (הרק) [הדק] אף על פי שאינו מעובד לשמה שמר רב משה כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק וכל שכן על דרך שאמרו עת לעשות ליי' אבל אם יש לכם יכולת להחזיר את יריעת הדק לידי (מתנח) [מתוח] ולהעביר עליהן סיד לשמה הרי יצאתם ידי עבוד לשמה ואם אין יכולת לעשות כן כתבו בו אף על פי שאינו מעובד וקראו בו בציבור ע"כ.
<h2>דף ס.</h2>
כל ס"ת שחסר אפילו יריעה אחת אין קורין בה כך פשוט בגיטין פירוש שחבר כל היריעות ותפרן זו לזו ונשארה יריעה אחת שלא חברה אף על פי שמונחת שם במקומה כלומר שאין קורין בו עד שיהא מחובר כלו.
מותר לכתוב מגלה לתינוק להתלמד בה כך פשוט בגיטין וכן פסק רי"ף ויש שתמהו עליו ופסקו כת"ק דרבי יהודה דאמ' אסור אם לא היה בדעתו להשלים.
היה השם כתוב על ידות הכלים או על כרעי המטה ה"ז יגוד כלומר יגוז ויגנז כך פשוט בשבת. מעשה במי שרקם בטליתו פרשת ויאמר וכתב השם שלשה יודין והוכיחו גדול העיר ולא קבל ממנו כתב הרמב"ם על זה וזה לשונו בתשובה מעש' זה חטא הוא ואינו נכון כלל ואסור משני טעמי'. האחד שאין לכתוב מן התור' פסוקים פסוקים אבל יכתוב ג' תיבות לא יותר ואם נדחקנו להביא פסוק לראיה נשנה הכתיבה ונעשה סימנין או נכתוב מכל תיבה אות אחת או שתים ונניח שאר התיבה או נכתוב בסירוגין ואפילו מי שהתיר לכתו' [פרשה לתינוק להתלמד בה, דוקא להתלמד לפי שלא ניתנה תורה להכתב] פרשה פרשה וכ"ש פסוקי' פסוקים ואולי תאמר הני מילי שכותב על הספר ובדיו אבל לחרותו בעצים ובזהב או לרקם בבגדים מותר דע כי אין חילוק בין כתיבה לחריתה כדאי' בגיטין [כ' ע"א] ועוד תנן [יומא ל"ז ע"א] אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה בה ובחריתה היתה והיה הכהן מעתיק ממנה וכותב על הספ' ופריך תלמודא ש"מ כותבין מגלה לתינוק להתלמד בה ושני שזו הטבלא היה חרות בה אות אחת מכל תיבה או היה כתובה בסירוגין שלשה תיבות כאן וג' תיבות רחוקות מהן בשטה שנייה שאינה נקראת עם הראשונה הא למדת שהחריתה אסורה והוא הדין ברקימה וכאשר ראינו במצרים [שהיו לוקחין] טסי כסף וזהב וחורתין בהם שיר של פגעים ותולין אותם בצוארי התינוקות מחינו בידם. והטעם השני לאסור המעשה הזה והוא נכון וחזק מן הראשון לפי שהעושה כן מביא פסוקי תורה לידי זלזול כי הציצי' תשמישי מצוה ואין בו קדושת גוף ולכן יכול לבוא בטלית מצוייצת לבית הכסא ולבית הטבילה ולהשתמש בו ולכסות בו את הערוה ואיך יביא כתבי התורה שנאמרו ונכתבו מפי הגבורה במקום הטנופ' וזלזול וזה בזוי תורה בלי ספק ועוד כי המעשה הזה חדש לא שמענו כמוהו מעולם ומן הראוי לך שתדע כי הכתיבה הזאת הנקראת כתב אשורית כיון שנתנה בו תורה ובו נכתבו לוחות הברית כי הוא מגונה מאד להשתמש בו רק בכתבי הקדש ומימי קדם ישר' נזהרין בזאת והיו כתביהן וחבורי חכמותיהם וכתבי חול שלהם בכתב עברי לכן תמצא חרות על שקלי הקדש דברים של חול בכתב עברי ולא נמצא מעולם אות אחת מזה הכתב אשורי' בדבר שנמצא משארית ישראל לא במטבע ולא באבן אלא הכל בכתב עברי וע"כ שנו הספרדיי' כתיבתם ושמו אותותם אותות אחרות עד שנעשה הכתב ככתב אחר להתיר להשתמש בו בדברי חול. ורבינו יהוסף הלוי מנע לכתוב הגט בכתיבה התלויה מאד כדי שלא יהא משמע תרי לישני בגיטא וחזרו הסופרים לכתוב הגט בכתיבה מיושרת בכתב אשורית כס"ת וגם זה עכב על ידם ואמר להם ואיך נשתמש בזה מכתב אלי"ם ויבא לזלזול אבל נכתוב בכתיבה אחרת הנקרא בלשון ערבי מדבד"ב וכל אשר יעשה כזה הוא בכלל מכבדי התורה לכן בעל המעשה הזה יתן כבוד לשם וכאשר יטול שכר על כונתו להתנאות במצות כן יגדל שכרו כאשר יכבד דבר השם ית' וראוי לחתוך הבגד אשר בו ריקום דברי אלי"ם חיים ולגנזן וכן הדין על מי שיוכיחהו גדול ממנו בשום דבר מאיסור והיתר שחייב לקבלו ולא יהיה בור שמדבר לפני מי שהו' גדול ממנו בחכמה ואם לא יקבל ויעמוד במרדו ראוי לנדותו כי הורה לעשות עבירה וגם הוא מבזה תלמיד חכם שהוא בכלל דבר יי' בזה וראוי לרב ואפילו יהיה גדול (ממנו) [מאד] להנהיג את הצבור בנחת וימחול על כבודו וימחה על כל דבר שהוא ראוי למחות בניחותא ובזה יקבלו דבריו ברצון עד שיחזירם לדרך הישרה בעבותות אהבה כתב משה ע"כ. [תשו' הרמב"ם סי' ז'].
<h2>דף ס:</h2>
מותר לכתוב תלמוד כך מוכח בגיטין וכתב רש"י [ד"ה ודברים שבעל פה] משו' עת לעשות ליי' וגו' שלא ישתכח.
